בגיל 21 סיימתי את לימודי התואר שלי והפכתי להיות אמא צעירה. כשיהונתן היה בן שנתיים, בבדיקה שגרתית אצל רופא עיניים, בעקבות התדרדרות פתאומית בראייה, גיליתי שמשקפיים לא משפרים לי את הראייה. מאותו רגע החל מסע שלי לתוך עולם חשכה, שמאז ומתמיד הפחיד אותי עד מאוד. זה אומנם לקח למעלה מעשור לקבל אבחנה מדויקת, אך די במהרה הבנתי שאני מתמודדת עם ניוון של מרכז הראיה ברשתית בשתי העיניים. היכולת שלי ללמוד, לקרוא, לנהוג, הכל השתנה ברגע. באחת הבדיקות במהלך השנה הראשונה לבירורים ובדיקות אינסופיות, ישבתי בתור לרופא עיניים ולצידי המתין לתורו איש מבוגר. אינני יודעת מה שמו, אבל המשפט שאמר לי אז, ליווה אותי שנים ארוכות. ״תחשבי מה קורה בחייך, שאת לא רוצה לראות״. במהלך השנים, היו לי כל מיני פרשנויות למשפט הזה שכנראה היה נכון לאותה עת. בשנים אחרונות, תוך כדי לימודיי המקצועיים , תהליכים אישיים שעברתי, ושיחות עם חברים קרובים שמכירים אותי המון זמן, הבנתי שאני פועלת לקראת מימוש היעוד האמיתי שלי, לעזור לאנשים לעבור תהליכים פנימיים עמוקים לשינוי אמיתי שתמיד מגיע רק מתוכנו, מתוך הנפש, הנשמה וחיבור למי שאנחנו באמת.